פוסט בפייסבוק, תגובה באינסטגרם, סרטון בטיקטוק או ציוץ ב-X נכתבים בשניות ומגיעים לאלפי אנשים בתוך דקות. לשון הרע ברשתות החברתיות היא לשון הרע לכל דבר: חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, חל על פוסט בדיוק כמו על כתבה בעיתון. פוסט ביקורתי שנראה לכם לגיטימי עלול להתברר כלשון הרע, ומנגד, לא כל עלבון ברשת מקים עילת תביעה.
החוק מאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי והעיתונות, כפי שתיאר זאת בית המשפט העליון בדנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין-אורבך (2014). ברשת יש לאיזון הזה שאלות משלו: מי נחשב "מפרסם", מה דינם של שיתוף, לייק ותיוג, מה עושים מול פרופיל אנונימי, ומה הרשת עצמה חייבת לעשות. ריכזתי כאן את התשובות, מפסקי דין עד אוקטובר 2026.
בקצרה
- פוסט, סטורי, סרטון ותגובה הם "פרסום". כך גם שיתוף של פוסט שכתב מישהו אחר.
- לייק אינו פרסום. תיוג – לפי פסק דין של בית משפט השלום, כן.
- הרשת עצמה – מטא, גוגל ודומותיהן – אינה "המפרסם", וחייבת להסיר בלי צו רק שקר ברור על פניו.
- על פוסט בודד ורגיל נפסקים לרוב אלפי שקלים עד כ-10,000 ₪. על האשמות חמורות בתפוצה רחבה – עשרות אלפי שקלים ויותר.
מה נחשב "פרסום" לשון הרע ברשת?
תביעה עומדת על שני יסודות. הראשון: הדברים הם "לשון הרע" – דבר שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אותו בשל מעשים או תכונות שמייחסים לו, לפגוע בו במשרתו, בעסקו או במקצועו, או לבזות אותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מינו ועוד (סעיף 1 לחוק). הנפגע יכול להיות אדם פרטי, איש ציבור או תאגיד, למשל עסק.
השני: הדברים "פורסמו". החוק מגדיר פרסום "בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר" (סעיף 2). בדברים שבכתב די בכך שהם עשויים היו להגיע לאדם אחד מלבד הנפגע. ברשתות זה אומר:
- פוסט או סטטוס – פרסום לכל דבר (רע"א 1239/19 שאול נ' ניידלי תקשורת, 2020).
- סטורי שנעלם אחרי 24 שעות – גם הוא פרסום; משך החשיפה הקצר רק הפחית את הפיצוי (ת"א 25759-03-20 שטיין נ' אבו, שלום ת"א, 2022).
- הודעה פרטית שנשלחה רק לנפגע – אינה פרסום, כי לא הגיעה לאיש מלבדו (תאד"מ 10019-02-25 אזולאי נ' יוסף, שלום ראשל"צ, 2026). הודעה לאדם שלישי – כן (ראו המדריך ללשון הרע בוואטסאפ).
שיתוף פוסט, לייק ותיוג: מי עוד נחשב מפרסם?
שיתוף פוסט הוא פרסום חדש
בית המשפט העליון קבע ששיתוף (Share) יוצר "מעין עותק" של הפרסום ומציג אותו לחברים ולעוקבים של המשתף, ולכן הוא פרסום (עניין שאול). העובדה שמישהו אחר כתב את הפוסט אינה פוטרת את מי ששיתף. לצד זה נקבעו איזונים:
- ברירת המחדל היא לתבוע קודם את הכותב המקורי. הוא יכול למחוק את הפוסט, ואז נעלמים גם השיתופים. תביעה רק נגד משתף, או נגד משתף אחד מבין רבים בלי הבדל של ממש, היא "תמרור אזהרה" לגבי מניעי התובע.
- משתף שהוסיף מילים משלו, שיש לו קהל גדול, או ששיתף פוסט של מפרסם אנונימי – חשוף יותר לתביעה.
- מי ששיתף כתבה או פוסט כשהיה משוכנע באמיתותם, או שהסיר את השיתוף, עשוי ליהנות מהקלה בפיצוי (סעיף 19 לחוק).
וסימני שאלה לא מצילים. פעילה ברשתות שיתפה ב-X ובפייסבוק סרטון טיקטוק שייחס לחבר כנסת עבירות מין חמורות, והוסיפה "מה נסגר??? זה אמיתי???". בית המשפט קבע שהשאלות רק הגבירו את הפרסום, שהשיתוף נעשה בכוונה לפגוע ושההסרה הגיעה אחרי שהנזק כבר נעשה. היא חויבה ב-160,000 ₪ ועוד 12,000 ₪ הוצאות (ת"א 4297-04-23 טרופר נ' טל מיס ואח', שלום ת"א, 2025).
לייק אינו פרסום
לייק, או סימון רגש אחר, אינו יוצר עותק של הדברים, ולכן אינו פרסום – גם אם האלגוריתם מציג את הפוסט לחברים של מי שסימן (עניין שאול). אבל תגובה עם מילים משלכם היא פרסום שלכם, והיא נבחנת לפי מה שכתבתם בה.
תיוג
ב-2024 עסק בית משפט השלום בקריות בשאלה שלדבריו טרם נדונה בפסיקה, וקבע שתיוג אדם בפוסט מכפיש דומה לשיתוף: הוא מביא את הפוסט לידיעת המתויגים וחבריהם, ולכן הוא פרסום. הנתבע, שתייג את התובעים וגורמים נוספים בסדרת פרסומים שייחסו להם נוכלות, חויב בפיצוי כולל של 150,000 ₪ ועוד 35,000 ₪ הוצאות (ת"א 51043-05-20 מאירסון נ' וודווז, 2024). זו פסיקה של ערכאה ראשונה, אבל הכיוון ברור: תיוג מרחיב את התפוצה, ואיתה את האחריות.
תגובות, קבוצות ומנהלי קבוצות
בתגובות ויכוחים מתלהטים מהר, ושם נכתבים רבים מהדברים שמגיעים לבית המשפט:
- בית המשפט העליון קבע ב-2026 שמילים כמו "מושחת" אינן הבעת דעה מוגנת באופן אוטומטי ונבחנות לפי ההקשר, והשיב על כנו פיצוי של 10,000 ₪ על תגובה ברשת X (רע"א 65005-03-26 ואטורי נ' הררי).
- שתי תגובות מבזות מתחת לסרטון של זמרת באינסטגרם עלו לכותב 6,000 ₪ כל אחת (עניין אזולאי).
קבוצה סגורה אינה מגינה מפני תביעה על לשון הרע בפייסבוק: התגובה מגיעה לכל חברי הקבוצה. גודל הקבוצה וזהות חבריה משפיעים על גובה הפיצוי, לא על עצם האחריות. בתיק שבו ייצגתי סוכן ביטוח שהוכפש בתגובות בקבוצת פייסבוק של כ-1,100 סוכנים, דחה בית המשפט את הגנות האמת ותום הלב ופסק לו 50,000 ₪ (ת"א (שלום ת"א) 56701-12-21 קשת נ' אביטל, 31.8.2025 – פורסם בנבו; לתיק). תוצאות בתיקים קודמים אינן מבטיחות תוצאה דומה בתיק אחר; כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
מנהל קבוצה אינו אחראי אוטומטית לכל מה שנכתב בה. מנהל של קבוצה פתוחה, שלא שלט מראש בתוכן ושאיש לא ביקש ממנו להסיר, לא חויב (ת"א 44827-10-21 אבישר נ' דואק, מחוזי חיפה, 2023). לעומת זאת, מנהלת-שותפה שידעה על תגובה מכפישה, השאירה אותה ואף תמכה בה, נחשבה בעצמה מפרסמת וחויבה יחד עם הכותב ב-45,000 ₪ (ת"א 63170-12-19 זיסקינד נ' עמית, שלום ת"א, 2026). נפגעתם? בקשו מהמנהל, בכתב, להסיר. אתם מנהלים? הסירו מהר.
פרופיל אנונימי או פייק: אפשר לגלות מי מאחוריו?
ב-2010 קבע בית המשפט העליון, ברוב דעות, שלאנונימיות ברשת יש מעמד חוקתי, ושבלי הסדר בחוק אין מסגרת דיונית לצו שיחשוף גולש אנונימי (רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי). נכון לאוקטובר 2026, הסדר כזה לא נחקק בתחום לשון הרע. הליך מסודר לחשיפת זהות נקבע ב-2019 רק בחוק זכות יוצרים.
מאז נשחקה ההלכה בערכאות הדיוניות (כך סקר זאת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 9656-01-23 זלצמן נ' Meta, 2024). כך, למשל, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב לטיקטוק למסור פרטי משתמש בסיסיים של שני חשבונות פיקטיביים שפרסמו פרסומים מכפישים, וציין שלזיהוי מלא ייתכן שיידרש הליך נוסף מול ספק האינטרנט בארץ (ת"א 16009-03-23 אלצאנע נ' TikTok, 2023). בתיקים אחרים חויבו רשתות לשלוח למשתמש הודעה על התביעה, או לבדוק אם נתבע מסוים עומד מאחורי פרופיל.
שני לקחים מעשיים: בקשה לחשיפת פרטים נמחקה משום שהתובעים לא ציטטו את הדברים ולא צירפו את הפרסומים (עניין זלצמן); ובניסיון השני הודיעה מטא שאין בידיה עוד מידע, כי המשתמש מחק את הפרופיל לצמיתות שנים קודם לכן (ת"א 9299-05-24 זלצמן נ' Meta, 2025). לכן – לתעד מיד ולפעול מהר. ואם הפרסום הוא גם עבירה, אפשר להגיש תלונה במשטרה, כפי שציין בית המשפט העליון בעניין מור.
פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק ו-X: האם הרשת חייבת להסיר?
הרשת עצמה אינה "המפרסם". בתי המשפט קבעו שפלטפורמה שמארחת תוכן של משתמשים אינה מפרסמת אותו (ת"א 54582-05-18 זיידלר גרנות נ' פייסבוק, שלום ת"א, 2021). בפברואר 2025 הוסיף בית משפט השלום בראשון לציון שגם סירוב להסיר אינו הופך את הרשת למפרסמת: הוא דחה תביעה נגד גוגל ומטא על סירובן להסיר סרטונים מכפישים, וחייב את התובעים לשלם לכל אחת מהן 50,000 ₪. לפי הפסיקה, רשת חייבת להסיר בלי צו שיפוטי רק פרסום ש"פוגע ואסור באופן חד משמעי על פניו" – שקר ברור שאינו מצריך בירור (ת"א 54478-09-20 יצחק נ' Google, 2025).
מה כן עובד, לפי הסדר:
- פנייה לכותב. רק הכותב המקורי יכול למחוק את הפוסט, ואז נעלמים גם השיתופים (עניין שאול).
- דיווח לרשת דרך כלי הדיווח שלה, עם קישור מדויק לכל פרסום. הרשת מחליטה לפי הכללים שלה, ולא תמיד תסיר.
- צו בית משפט. צו זמני להסרה לפני פסק דין ניתן רק במקרים חריגים: כל עוד למפרסם יש הגנה שאינה "הגנת סרק", חופש הביטוי גובר (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, 1989). כך נדחתה גם באוקטובר 2026 בקשה לצו זמני להסרת עמוד "נפגעי עורך הדין" (ת"א 15905-05-26 בר מוחא נ' יוסף, מחוזי ת"א). אחרי פסק דין רשאי בית המשפט לאסור את המשך ההפצה ולהורות על פרסום תיקון או של פסק הדין (סעיף 9 לחוק).
תביעה על פוסט בפייסבוק: כמה פיצוי נפסק בפועל?
החוק מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ₪ צמודים למדד (כ-82,000 ₪ כיום), וכפל הסכום (כ-164,000 ₪) כשהוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. זו תקרה, לא מחירון. בית משפט השלום בתל אביב סיכם ב-2025 את הפסיקה כך: על פוסט או ציוץ בודד, לקהל רגיל, בתוכן לא חריף במיוחד ולזמן קצר, נפסקים בדרך כלל בין אלפים בודדים לכ-10,000 ₪ (ת"א 2810-08-23 ברסלר-שוורצמן נ' לוי). כשההאשמה חמורה, התפוצה רחבה והכוונה לפגוע ברורה, הסכומים גבוהים בהרבה:
| פסק הדין | מה פורסם ואיפה | התוצאה |
|---|---|---|
| ואטורי נ' הררי (עליון, 2026) | תגובה ב-X שכינתה אדם "מושחת" | 10,000 ₪ |
| אזולאי נ' יוסף (שלום ראשל"צ, 2026) | שתי תגובות מבזות בעמוד האינסטגרם של זמרת | 12,000 ₪ |
| גנץ נ' ארונוב (שלום ת"א, 2026) | פוסט בפייסבוק שהציג תיאוריית קשר כעובדה; כ-3,300 שיתופים | 80,000 ₪ + 10,000 ₪ הוצאות |
| בניהו נ' כרמי בוזגלו (שלום ת"א, 2026) | שלושה פרסומים בפייסבוק וב-X שרמזו שהתובע "הלשין" על לוחם | 80,000 ₪ (כפל פיצוי) + 23,600 ₪ הוצאות |
| סגל נ' נחמני (שלום ת"א, 2025) | שישה פוסטים בפייסבוק על עיתונאי, חמישה מהם (אחד בחלקו) נקבעו כלשון הרע; ערעור נדחה ב-2026 | 120,000 ₪ + 25,000 ₪ הוצאות |
| מאירסון נ' וודווז (שלום קריות, 2024) | סדרת פרסומים, רובם בפייסבוק ועם תיוגים, שייחסו נוכלות | 150,000 ₪ + 35,000 ₪ הוצאות |
| טרופר נ' טל מיס ואח' (שלום ת"א, 2025) | שיתוף ב-X ובפייסבוק של סרטון טיקטוק מכפיש, עם "???" | 160,000 ₪ (כפל פיצוי) + 12,000 ₪ הוצאות |
מה מעלה את הפיצוי: האשמה בעבירה, תפוצה רחבה, כוונה לפגוע וסירוב להסיר. מה מוריד אותו: הסרה (גם אחרי הגשת התביעה, כמו בעניין גנץ), קהל קטן, פרסום קצר מועד וויכוח הדדי. פסקי דין נוספים – בעמוד הפסיקה העדכנית.
לא רק לשון הרע: פרטיות והטרדה מינית
לפעמים העילה המתאימה אחרת. פרסום מספרי הטלפון של פעילי מחאה ב-X, עם קריאה לעוקבים להתקשר אליהם, עלה למפרסמת 25,000 ₪ לכל תובע, רובם על הפגיעה בפרטיות (עניין ברסלר-שוורצמן). וכ-20 פרסומים ברשתות על גופה של יוצרת תוכן הוכרו כהטרדה מינית: 80,000 ₪ וצו מניעה קבוע, ובית המשפט העליון דחה ב-2026 בקשה לערער (רע"א 17167-12-25 טננבאום נ' לוי).
פרסמו עליכם לשון הרע ברשתות החברתיות? מה עושים עכשיו
- תעדו מיד, עם תאריך וקישור. צילום מסך שמראה את שם הפרופיל, התאריך, הקישור (URL) ואת מספר התגובות, השיתופים והלייקים; ורשמו מי ראה. בעניין יצחק נ' Google נדחתה התביעה נגד אחד הנתבעים, בין היתר משום שלא הוכח מתי והיכן פורסמה התגובה, וצילום המסך לא נשא תאריך.
- אל תגיבו באותו מטבע. תגובה חריפה, או שיתוף של הפוסט כדי "להגיב", עלולים להפוך אתכם לנתבעים.
- בקשו הסרה בכתב מהכותב וממנהל הקבוצה, ודווחו לרשת.
- שקלו מכתב התראה – בדואר רשום או במייל, לא רק כתגובה לפוסט. בעניין גנץ הטיל בית המשפט ספק במשקלו של מכתב ש"הודבק" כתגובה בפייסבוק (ראו המדריך למכתב התראה).
- אל תחכו, ותבעו סכום סביר. תביעה מתיישנת ככלל אחרי שבע שנים, אבל פרופילים נמחקים והמידע אצל הרשת נעלם הרבה קודם. ותביעה מנופחת עולה כסף: מי שתבע 115,000 ₪ על סטורי זכה ב-12,000 ₪, וחויב לשלם לנתבע 1,500 ₪ הוצאות (עניין שטיין).
- ההליך הפלילי – רק במקרים חריגים. פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, לשני אנשים או יותר מלבד הנפגע, הוא גם עבירה שדינה עד שנת מאסר (סעיף 6). אפשר להתלונן במשטרה או להגיש קובלנה פרטית, אבל ברוב המקרים ההליך האזרחי מתאים יותר.
תבעו אתכם על פוסט, תגובה או שיתוף?
- אל תתעלמו. להגשת כתב הגנה יש מועד קצוב, והוא קצר משנדמה.
- שמרו את כל השרשור, לא רק את הפוסט. ההקשר – ויכוח הדדי, תגובה לפרובוקציה – הוא לעתים ההגנה.
- שקלו הסרה והתנצלות, אחרי ייעוץ. התנצלות שפורסמה "במקום, במידה ובדרך" שבהם פורסמה לשון הרע, בלי הסתייגות, היא שיקול לקולה (סעיף 19(4)); בעניין גנץ נשקלה לקולה גם הסרה אחרי הגשת התביעה.
- בדקו את ההגנות. הנטל עליכם, וככל שההאשמה חמורה יותר – כך גם הראיות הנדרשות. אמת ועניין ציבורי; הבעת דעה בתום לב – אבל טענה עובדתית אינה הופכת לדעה רק משום שנכתבה ברשת. תיאוריית הקשר בעניין גנץ, והטענות על מניפולציות בסקרים ועל שקרים בעניין סגל (ע"א 66585-06-25 נחמני נ' סגל, מחוזי ת"א, 2026), נקבעו כקביעות עובדה. וגידוף אינו תמיד לשון הרע: "טינופת" נקבע כגידוף, ורק הרמז להלשנה חייב (עניין בניהו). פירוט במאמר על הגנות בלשון הרע.
- "רק שיתפתי" אינה הגנה, אבל ברירת המחדל היא לתבוע את הכותב המקורי (עניין שאול).
- סכום מופרז על פוסט בודד עשוי להעיד על תביעת השתקה (ראו המאמר על תביעות השתקה).
בתיק שבו ייצגתי תושב שנתבע בידי ראש מועצה בגלל תגובה בפייסבוק, הוכיח התושב שהמידע שפרסם נכון, ובית המשפט דחה את התביעה (2026; לתיק). תוצאות בתיקים קודמים אינן מבטיחות תוצאה דומה בתיק אחר; כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
שאלות נפוצות
האם לייק על פוסט מכפיש הוא לשון הרע?
לא. בית המשפט העליון קבע ב-2020 שלייק, או סימון רגש אחר, אינו "פרסום", כי הוא לא יוצר עותק של הדברים ולא מפיץ אותם בעצמו – גם אם האלגוריתם מציג את הפוסט לחברים שלכם. שיתוף, לעומת זאת, הוא פרסום. ותגובה עם מילים משלכם נבחנת לפי מה שכתבתם בה.
שיתפתי פוסט שמישהו אחר כתב. אפשר לתבוע אותי?
כן. שיתוף פוסט מכפיש הוא פרסום חדש, גם אם לא אתם כתבתם אותו. עם זאת, ברירת המחדל היא לתבוע את הכותב המקורי, ותביעה רק נגד משתף מעוררת שאלות לגבי מניעי התובע. הסרת השיתוף, או שיתוף של כתבה שהייתם משוכנעים באמיתותה, עשויים להקל בפיצוי. סימני שאלה או מילים משלכם לא עוזרים, ולפעמים מחמירים.
אפשר לתבוע על תגובה בפייסבוק או באינסטגרם?
כן. תגובה היא פרסום לכל דבר, והיא נבחנת לפי התוכן שלה. בתי המשפט פסקו פיצויים על תגובות בקבוצות פייסבוק, מתחת לסרטונים באינסטגרם וב-X. השאלה היא אם התגובה מייחסת לאדם מעשה או תכונה מבזים, או שהיא קללה בוויכוח. גידוף אינו תמיד לשון הרע, אבל האשמה בעבירה ברוב המקרים כן.
איך תובעים פרופיל פייק או אנונימי?
זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי. אין בחוק מסלול לחשיפת גולש אנונימי בתחום לשון הרע, ובית המשפט העליון קבע ב-2010 שאין ליצור אותו בפסיקה. בפועל, בתי משפט הורו לרשתות למסור פרטי משתמש בסיסיים, או לבדוק אם נתבע מסוים עומד מאחורי הפרופיל. פעלו מהר: אחרי שפרופיל נמחק, ייתכן שלרשת כבר אין מידע.
האם פייסבוק או טיקטוק חייבות להסיר פוסט מכפיש?
לא תמיד. בתי המשפט קבעו שהרשת אינה "המפרסם" של תוכן המשתמשים, ושהיא חייבת להסיר בלי צו שיפוטי רק פרסום שהוא שקר ברור או אסור על פניו. בפועל, הדרך המהירה היא לבקש מהכותב להסיר ולדווח לרשת עם קישור מדויק. אפשר גם לפנות לבית המשפט, אבל צו זמני לפני פסק דין ניתן רק במקרים חריגים.
כמה פיצוי נפסק בתביעה על פוסט בפייסבוק?
זה תלוי בעיקר בחומרת ההאשמה ובתפוצה. החוק מאפשר לפסוק פיצוי גם בלי הוכחת נזק, עד תקרה צמודה למדד, וכפל ממנה כשהוכחה כוונה לפגוע. על פוסט בודד ורגיל נפסקים בדרך כלל אלפי שקלים עד כ-10,000 ₪. בפסקי הדין שבמדריך נפסקו על האשמות חמורות בתפוצה רחבה 80,000–160,000 ₪. הסרה מהירה והתנצלות עשויות להוריד את הסכום; סירוב להסיר עלול להעלות אותו.
