תחום עיסוק · לשון הרע
לשון הרע בתקשורת: ייצוג מול עיתונים, ערוצי טלוויזיה ואתרי חדשות
כתבה, תחקיר, כותרת או אייטם בחדשות מגיעים לקהל של מאות אלפים בבת אחת – ונשארים בגוגל שנים. אני מייצג אנשים פרטיים, בעלי מקצוע, עסקים ואישי ציבור מול גופי תקשורת: מהרגע שבו כתב פונה "לקבלת תגובה", דרך דרישות תיקון והסרה, ועד תביעה ופרסום תיקון או פסק דין. ובצד השני – גם מי שנתבע בגלל פרסום עיתונאי.
מי אחראי לפרסום בתקשורת?
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מייחד הוראה לפרסום באמצעי תקשורת (סעיף 11): באחריות נושאים מי שהביא את הדברים לאמצעי התקשורת וגרם לפרסומם, העורך ומי שהחליט בפועל על הפרסום – ובאחריות אזרחית גם מי שאחראי לאמצעי התקשורת עצמו. בפועל, בתביעה נגד כתבה נתבעים בדרך כלל הכתב, העורך והגוף המוציא לאור או המשדר, ולפעמים גם המקור שמסר את המידע.
החוק נכתב על עיתונות מודפסת ועל שידורי רדיו וטלוויזיה, אבל בתי המשפט מיישמים את אותם עקרונות גם על הזרועות הדיגיטליות של גופי התקשורת – אתרי החדשות, האפליקציות והעמודים ברשתות החברתיות – שבהם הפרסום נשאר זמין וניתן לחיפוש לאורך שנים. פוסט של אתר חדשות בפייסבוק, כותרת ב"פוש" לטלפון או קדימון לתוכנית הם כולם "פרסום".
מה מייחד תיק לשון הרע מול גוף תקשורת
- היקף החשיפה. פרסום בעיתון ארצי, בערוץ טלוויזיה או באתר חדשות מרכזי מגיע למאות אלפי אנשים, ולכן הפגיעה – והפיצוי – נבחנים אחרת מפוסט בקבוצת וואטסאפ. החוק מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ₪ צמודים למדד (כ-82,000 ₪ כיום), וכפל הסכום (כ-164,000 ₪) כשהוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע; כשמוכיחים נזק ממשי – למשל אובדן לקוחות, פיטורים או ביטול עסקה – הפיצוי יכול להיות גבוה בהרבה.
- הגנות רחבות יותר לצד השני. עיתונות נהנית מהגנות שאדם פרטי לא תמיד יכול להעלות: "אמת דיברתי" כשיש עניין ציבורי (סעיף 14), הגנת העיתונאות האחראית – פרסום בעניין ציבורי שנעשה בתום לב ולפי סטנדרט של עיתונות זהירה, גם אם לא הוכח שכל פרט בו נכון (ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, ודיון נוסף ב-2014) – ודיווח "נכון והוגן" על הליכים משפטיים (סעיף 13(7)).
- כותרות וקדימונים נבחנים בנפרד. כותרת מוגזמת או קדימון שמבטיח יותר ממה שהכתבה מוכיחה יכולים להיות לשון הרע גם כשהכתבה עצמה מוגנת – כפי שנקבע בעניין דיין-אורבך לגבי הקדימונים של התוכנית.
- האמת נבחנת ביום הפרסום. מי שפרסם דברים שהיו נכונים בזמנו לא יאבד את ההגנה רק משום שהמצב השתנה אחר כך (ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות) – ולכן לדרישת תיקון או עדכון יש משקל משלה.
- הסרה מראש כמעט בלתי אפשרית. כל עוד הגוף המפרסם מעלה הגנה שאינה טענת סרק, בית המשפט לא יעצור פרסום בצו זמני (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא). הכלים האמיתיים הם תגובה נכונה לפני הפרסום, ותיקון ופיצוי אחריו.
על ההלכות האלה בהרחבה – בפרק אמת הפרסום ועיתונאות אחראית בעמוד ההלכות.
פנו אליכם לתגובה, או שכבר פורסם? כך אני עובד
- לפני הפרסום: התגובה. פנייה של כתב "לקבלת תגובה" היא הרגע החשוב ביותר בתיק – ולרוב יש לה מועד קצר. תגובה שנכתבת נכון, בכתב, עם העובדות והמסמכים, יכולה לשנות את הכתבה או למנוע אותה; תגובה שנכתבת בכעס, או שתיקה, יהפכו לחלק מהפרסום. אני מנסח את התגובה יחד אתכם ומתעד את כל ההתכתבות.
- תיעוד. הכתבה כפי שפורסמה, הכותרת, הקדימונים, הפוסטים ברשתות, התגובות והשיתופים; הקלטה של השידור; צילומי מסך עם תאריך ושעה. כתבות משתנות אחרי הפרסום, ולכן התיעוד נעשה מיד.
- דרישת תיקון, הבהרה או הסרה. מכתב לעורך ולגוף המשדר שמפרט מה לא נכון, מה הראיות ומה נדרש: תיקון באותו מקום ובאותה בולטות, הסרה מהאתר, הסרה מתוצאות החיפוש, או פרסום תגובה. לא פעם זה מסתיים כאן (על מכתבי התראה).
- תלונה לגופי האתיקה והפיקוח. במקביל או במקום תביעה: מועצת העיתונות, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, המועצה לשידורי כבלים ולוויין ונציבי תלונות הציבור של הגופים המשדרים. ההליכים האלה לא נותנים פיצוי, אבל יכולים להביא לתיקון ולקביעה שהפרסום חרג מכללי האתיקה.
- תביעה. כשאין תיקון – תביעה נגד הכתב, העורך והגוף המפרסם: פיצוי, צו לפרסום תיקון או הכחשה (סעיף 9 לחוק), ואיסור על המשך ההפצה אחרי פסק הדין. אני מנהל את ההליך בעצמי, ובכל שלב בוחן איתכם הסדר – תיקון, התנצלות ופיצוי מוסכם – כשהוא משיג את מה שרציתם.
המקרים שמגיעים למשרד
כתבות ותחקירים
כתבות בעיתונות הכתובה ובאתרי החדשות, תחקירים בטלוויזיה ובפודקאסטים, וכותרות שאומרות יותר ממה שהכתבה מוכיחה.
שידורים חיים ותוכניות אקטואליה
דברים שנאמרו באולפן, בפאנל או בראיון – על ידי המראיין, האורחים או המגישים – ושידור חוזר שלהם ברשת.
בעלי מקצוע ועסקים
רופאים, עורכי דין, קבלנים, מסעדנים ועסקים שתחקיר או "כתבת צרכנות" ייחסו להם רשלנות, הונאה או התנהלות פסולה.
אנשי ציבור ונבחרים
סיקור של נבחרי ציבור, עובדי ציבור ומועמדים – שבו ההגנות של התקשורת רחבות במיוחד, ולכן הבדיקה צריכה להיות מדויקת.
תמונות, סרטונים ופרטיות
שימוש בתמונה או בסרטון שלכם בכתבה, צילום ברשות היחיד, חשיפת פרטים אישיים – לעתים גם פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות.
ייצוג כותבים ויוצרי תוכן
עיתונאים עצמאיים, בלוגרים, פודקאסטרים ומנהלי עמודי חדשות שנתבעו על פרסום – בדיקת ההגנות, תשובה למכתב התראה וייצוג בהליך.
מה כדאי לעשות – ומה לא – כשכתב פונה אליכם
- בקשו את השאלות בכתב ואת מועד הפרסום. אתם זכאים להבין מה בדיוק נטען נגדכם לפני שאתם מגיבים.
- הגיבו בכתב ובזמן. תגובה קצרה, עובדתית ומגובה במסמכים. אל תתעלמו: "סירב להגיב" נקרא כהודאה, והיעדר תגובה מקשה אחר כך לטעון שהעיתונאי לא פעל כראוי.
- אל תאיימו ואל תתקיפו את הכתב. איום בתביעה בתגובה עצמה מתפרסם לעתים ככזה, ופוגע בכם יותר מאשר בכתבה.
- שמרו הכול. הפנייה, התגובה, השעות – ואחרי הפרסום גם את הכתבה עצמה, לפני שתתוקן בשקט.
- אל תמהרו לבקש צו מניעה. בקשה כזו נדחית כמעט תמיד, מושכת תשומת לב לפרסום ועולה בהוצאות. יש מקרים חריגים – ועליהם נדבר בשיחה הראשונה.
ואם אתם בצד של הכותבים: תעדו את הבדיקות שעשיתם, פנו לתגובה ותנו זמן סביר, הפרידו בין עובדה לדעה, והיזהרו בכותרת. אלה בדיוק הדברים שבית המשפט בוחן בהגנת העיתונאות האחראית.
פרסמו עליכם כתבה – או שכתב פנה אליכם לתגובה?
שלחו לי את הפנייה או את הפרסום, ואחזור אליכם מהר עם תשובה ברורה: איך להגיב, מה אפשר לדרוש ומה הסיכוי בתביעה.
שאלות נפוצות
אפשר למנוע פרסום של כתבה לפני שהיא עולה?
כמעט אף פעם לא בצו בית משפט: לפי הלכת אבנרי נ' שפירא, כל עוד הגוף המפרסם מעלה הגנה רצינית, חופש הביטוי גובר וצו מניעה זמני לא יינתן. מה שכן עובד הוא תגובה מהירה ומגובה במסמכים לפנייה של הכתב, ופנייה לעורך לפני הפרסום. אחרי הפרסום – דרישת תיקון, ולפי הצורך תביעה.
מה זו "הגנת העיתונאות האחראית"?
הגנה שהכיר בה בית המשפט העליון בעניין דיין-אורבך במסגרת סעיף 15(2) לחוק: פרסום בעניין ציבורי משמעותי, שנעשה בתום לב ולפי סטנדרט של עיתונות זהירה – בדיקת העובדות, פנייה לתגובה, הצגה הוגנת – יכול להיות מוגן גם כשלא הוכח שכל פרטיו נכונים. ההגנה לא חלה על כותרות וקדימונים שחרגו ממה שהכתבה עצמה מוכיחה.
את מי תובעים – את העיתונאי או את העיתון?
לפי סעיף 11 לחוק, אחראים מי שהביא את הדברים לאמצעי התקשורת, העורך ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית גם מי שאחראי לאמצעי התקשורת. בדרך כלל תובעים את הכתב, את העורך ואת הגוף המפרסם יחד, ולפעמים גם את המקור שמסר את המידע הכוזב.
כתב פנה אליי לתגובה. מה עושים?
מבקשים את השאלות בכתב ואת מועד הפרסום, ועונים בכתב, בזמן, בקצרה ועם מסמכים. לא מתעלמים ולא מאיימים. תגובה נכונה יכולה לשנות את הכתבה, ובמקרים רבים זה הרגע שבו כדאי להתייעץ – לפני שמשהו נשלח. את כל ההתכתבות שומרים.
מה עדיף – תלונה למועצת העיתונות או תביעה?
אלה מסלולים שונים. תלונה למועצת העיתונות או לרגולטור של הגוף המשדר יכולה להביא לתיקון ולקביעה שהפרסום חרג מכללי האתיקה, אבל לא לפיצוי, והיא חלה רק על גופים שכפופים להם. תביעה נותנת פיצוי וצו לפרסום תיקון, אבל נמשכת זמן ועולה כסף. לעתים נכון לנקוט את שניהם, ולעתים מכתב תיקון מסודר מספיק.
כמה זמן יש להגיש תביעה על כתבה?
ככלל שבע שנים מיום הפרסום, אבל בתקשורת הזמן עובד נגדכם: כתבות משתנות, הקלטות נמחקות, והפרסום ממשיך להופיע בחיפוש. את התיעוד עושים ביום הפרסום, ואת דרישת התיקון שולחים בתוך ימים.
המידע בעמוד זה הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי המותאם לנסיבות שלכם.