תביעות השתקה (SLAPP) בישראל: מה קבע העליון ואיך מתגוננים

מישהו תובע אתכם במאות אלפי שקלים בגלל פוסט, תלונה או ביקורת שכתבתם. לפעמים המטרה האמיתית של תביעה כזו היא לא לזכות, אלא להשתיק: לגרום לכם ולאחרים להפסיק לדבר. לזה קוראים תביעת השתקה (SLAPP). מאז ינואר 2025 יש לבתי המשפט בישראל מסגרת ברורה להתמודד איתה – הלכת וקנין של בית המשפט העליון. במדריך הזה אני מסביר מה בדיוק נקבע בה, איך בתי המשפט מיישמים אותה ב-2025–2026, ומה עושים כשתביעה כזו מגיעה אליכם.

מהי תביעת השתקה

תביעת השתקה היא תביעה שמגיש גורם חזק – תאגיד, איש ציבור או בעל אמצעים – נגד מי שמבקר אותו בעניין ציבורי, כדי שעצם ההליך יכביד עליו. גם אם התביעה תידחה בסוף, הנתבע כבר שילם בזמן, בכסף ובלחץ, ואחרים ראו מה קורה למי שמדבר. זה ה"אפקט המצנן" שבית המשפט העליון תיאר.

רוב תביעות ההשתקה מוגשות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, אבל לא רק. בעניין וקנין ציין בית המשפט העליון שניסיונות השתקה נעשים גם בהליכים שמבוססים על עילות אחרות. בעניין דרובוט (2026) – תביעה בעילה של הסגת גבול נגד פעילים, שלטענתם חשפו כריתת עצים שלא כדין – הבהיר בית המשפט העליון שאין לשלול באופן גורף שתביעה כזו היא תביעת השתקה רק משום שאינה מבוססת על חוק איסור לשון הרע, והשאלה הושארה לבירור בבית משפט השלום.

מה קבע בית המשפט העליון בעניין וקנין

ב-7 בינואר 2025 נתן בית המשפט העליון את פסק הדין ברע"א 1954/24 וקנין נ' קיבוץ ניר דוד (פסק הדין באתר הרשות השופטת). המבקש היה מנהל קבוצת פייסבוק של יותר מ-20,000 חברים, שנאבקו על הגישה הציבורית לנחל האסי. הקיבוץ תבע אותו ב-2.5 מיליון ₪, בעיקר בגלל פוסטים שכתבו חברים אחרים בקבוצה. בקשתו לסלק את התביעה על הסף כתביעת השתקה נדחתה בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, והגיעה לעליון.

השופט נעם סולברג כתב את חוות הדעת המרכזית, והשופט אלכס שטיין הצטרף אליו. ממלא מקום הנשיא, השופט יצחק עמית, חלק. כלומר, מדובר בדעת רוב, ומה שנקבע בה הוא בעיקר מסגרת לזיהוי תביעות השתקה ולטיפול בהן – לא קביעה שהתביעה נגד וקנין עצמה היא תביעת השתקה.

ששת הסימנים של תביעת השתקה

בית המשפט מנה שישה סימנים. הם אינם תנאים מצטברים: ככל שתביעה מקיימת יותר מהם, גובר הסיכוי שתסווג כתביעת השתקה.

1. פערי כוחות – תובע עם משאבים ונגישות לייצוג, מול אדם פרטי או גוף קטן.
2. עילה חסרת יסוד או גבולית.
3. סכום פיצוי מופרז ונטול בסיס.
4. בחירה בעייתית של נתבעים – למשל תביעה נגד אחד מתוך רבים שאמרו דברים דומים, או נגד מנהל קבוצה במקום מי שכתב בפועל.
5. אמירות בוויכוח ציבורי – בנושא שעשוי לעורר עניין ציבורי.
6. מכלול התנהלות התובע – האם התנהלותו, לפני התביעה ובמהלכה, מעידה על מטרה להשתיק.

מה עושה בית המשפט עם בקשה לסילוק על הסף

לפי ההלכה, כשנתבע טוען שהתביעה נגדו היא תביעת השתקה, לבית המשפט יש שלוש אפשרויות:

• מקרה מובהק – מוחקים את התביעה על הסף, ומחייבים את התובע בהוצאות גבוהות מהרגיל.
• אין שום סימן להשתקה – הבקשה נדחית, ולפעמים הנתבע הוא שמשלם את הוצאותיה.
• מקרה ביניים – יש סימנים, אבל צריך לברר עובדות. בית המשפט מבהיר לתובע שאם יתברר בסוף שזו תביעת השתקה, הוא עלול לשלם הוצאות שיגיעו עד סכום התביעה, והתובע מחליט אם להמשיך. בעניין וקנין עצמו התאפשר לקיבוץ גם להקטין את סכום התביעה.

הוצאות "עד סכום התביעה" – ומה חשב השופט עמית

החידוש המרכזי של דעת הרוב הוא בהוצאות: מי שהגיש תביעת השתקה עלול לשלם הוצאות בשיעור חריג, בקשר הדוק לסכום שתבע, שיכולות להגיע עד אליו. המטרה היא להפוך את המשוואה – שהתביעה תסכן את מי שמגיש אותה, ושהנתבע ירגיש בטוח להמשיך עד הכרעה.

השופט עמית הסכים לרשימת הסימנים, אבל התנגד להוצאות שנגזרות מסכום התביעה. לדעתו יש בכך הרתעת-יתר ואופי עונשי, שעלולים להרתיע גם תובעים שבאמת נפגעו. הוא גם סבר שבמקרה עצמו לא מדובר בתביעת השתקה, אלא בתביעה לגיטימית של קיבוץ שספג השמצות קשות.

והתוצאה בתיק עצמו: הערעור נדחה, והתביעה נגד וקנין חזרה להתברר בבית משפט השלום – עם האזהרה שאם יימצא בסוף שזו תביעת השתקה, הקיבוץ עלול לשלם הוצאות גבוהות במיוחד.

איך בתי המשפט מיישמים את הלכת וקנין

מאז פסק הדין, טענת "תביעת השתקה" עולה לא פעם בתביעות לשון הרע שקשורות לוויכוח ציבורי. התמונה שעולה מהפסיקה עקבית: בתי המשפט לוקחים את הסימנים ברצינות, אבל מסלקים תביעה על הסף רק כשהמקרה מובהק. עוד פסקי דין מהשנתיים האחרונות בעמוד הפסיקה העדכנית בלשון הרע.

העליון: הלכת וקנין לא הורידה את הרף לסילוק על הסף

רע"א 25857-11-25 דרובוט נ' כלל נכסי נדל"ן נשר מרכז (עליון, 18.3.2026). נתבע טען שבעקבות הלכת וקנין יש להפוך את ברירת המחדל ולנטות לסלק תביעות השתקה על הסף. השופט יחיאל כשר דחה את הטענה: משנה הזהירות בסילוק תביעה על הסף זהה, בין אם נטען שהיא תביעת השתקה ובין אם לא. הטענה עצמה לא נדחתה – היא תתברר במהלך התיק.

מקרה מובהק: תביעה של 1.6 מיליון ₪ על מייל אחד – נמחקה

ת"א (שלום ת"א) 74309-11-24 מזמור הפקות נ' נשר (18.5.2025). אדם ועמותה שלחו, באמצעות עורך דינם, מייל אחד לעשרה חברי מועצת תאגיד השידור, וביקשו לבדוק התקשרויות של התאגיד עם חברת הפקות בשידורי המונדיאל. החברה תבעה 1,644,980 ₪: הפיצוי המרבי ללא הוכחת נזק, כפול עשרה נמענים. בית המשפט קבע שזו תביעת השתקה מובהקת – בעיקר בגלל הסכום המנופח, שחושב בניגוד לדין, ובגלל העניין הציבורי המובהק במכתב – ומחק את התביעה. כבר בשלב מוקדם חויבה החברה להפקיד ערובה של 50,000 ₪, ומתוכה שולמו לנתבעים 30,000 ₪ הוצאות.

כשאין פערי כוחות – אין "תביעת השתקה"

ע"א (מחוזי ת"א) 17972-10-25 מנור נ' פרילוק (12.3.2026). בית משפט השלום קבע שתביעה של 250,000 ₪ נגד עיתונאית ומנחת טלוויזיה היא תביעת השתקה מובהקת. בית המשפט המחוזי לא קיבל את התווית: לשני הצדדים יש אמצעים, והסכום לא היה מופרז. ובכל זאת הערעור נדחה, כי התביעה נכשלה לגופה, וההוצאות של 25,000 ₪ נשארו בעינן. הלקח: התווית מחייבת סימנים ממשיים, וההגנה לגופו של עניין נשארת חשובה.

פערי הכוחות נבחנים בין הצדדים הספציפיים

ת"א (שלום י-ם) 3048-04-25 נתניהו נ' שרגא (2.2.2026). בתביעה של ראש הממשלה נגד עורך דין ותיק, שעומד בראש משרד עורכי דין ומכהן כנושא משרה בעמותה שעוסקת בעתירות ציבוריות, סירב בית המשפט לסלק את התביעה על הסף כתביעת השתקה. תפקיד ראש הממשלה נושא עמו כוח רב, אבל לנתבע הספציפי יש ניסיון, משאבים וייצוג – ולכן לא נמצא פער כוחות שמצדיק סילוק בשלב הזה.

כשצריך בירור עובדתי – ההכרעה נדחית לסוף

ת"א (שלום י-ם) 11969-05-24 אביטן נ' בן צבי (21.10.2026). מנהל מחלקת הביטחון במועצה מקומית תבע 280,000 ₪ מי שכיהן כחבר מועצה, בגלל פוסטים בקבוצת פייסבוק יישובית. הנתבע ביקש לסלק את התביעה כתביעת השתקה ולחייב את התובע בערובה. בית המשפט דחה את שתי הבקשות – אדם פרטי מחויב בערובה רק בנסיבות חריגות – אבל הבהיר שאם יתברר בסוף שזו תביעת השתקה, התובע ישלם הוצאות מוגברות ומשמעותיות.

טענת השתקה אינה מגן לפרסום כוזב

ת"א (שלום כ"ס) 74615-01-25 זיו נ' שיפוני (3.9.2026). נתבע שפרסם ברשת דברים שייחסו לתובע בגידה ולעגו למעשיו ב-7 באוקטובר טען, בין היתר, שהתביעה נגדו היא תביעת השתקה. הטענה נדחתה, וכך גם הגנות האמת ותום הלב. בית המשפט פסק 140,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק, הורה להסיר את הפרסומים ולפרסם את תמצית פסק הדין בפייסבוק וב-X, וחייב את הנתבע גם ב-10,000 ₪ הוצאות לאוצר המדינה.

מהתיקים שלי

בתיק שבו ייצגתי תושב שנתבע ב-100,000 ₪ על ידי ראש מועצה, בגלל תגובה חריפה בפייסבוק לפוסט על תקצוב בית ספר, הדרך נמשכה שלוש שנים: סילוק על הסף, החזרה לבירור בבית המשפט המחוזי והליך הוכחות מלא. בסופו קבע בית משפט השלום שהוכחה הגנת "אמת דיברתי" ושהתביעה הוגשה באכיפה בררנית, ודחה אותה (2026) – לפרטי התיק. גם כשתביעה נדחית בסוף, הדרך עצמה גובה מחיר מהנתבע. זה בדיוק המחיר שהלכת וקנין מבקשת להעביר אל התובע, כשמדובר בתביעת השתקה.

בתיק אחר ייצגתי ארבעה נתבעים – עורכת דין, מומחה נגישות ושני לקוחות – שנתבעו ב-2.94 מיליון ₪ בגלל מכתבי התראה. בית המשפט המחוזי בתל אביב סילק את התביעה על הסף מכוח החסינות של סעיף 13(5) לחוק, וחייב את התובעת ב-30,000 ₪ הוצאות (2025). התובעת ערערה לבית המשפט העליון; הערעור תלוי ועומד והדיון בו נקבע לדצמבר 2026 – לפרטי התיק. הלקח: לפעמים הדרך המהירה לסיים תביעה כזו אינה התווית "השתקה", אלא טענת סף משפטית חזקה – חסינות, היעדר עילה או כתב תביעה שלא פירט את המילים.

תוצאות בתיקים קודמים אינן מבטיחות תוצאה דומה בתיק אחר; כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

איך מתגוננים מפני תביעת השתקה

1. לא להגיב ברשת ולא למחוק לפני שמתייעצים. תגובה חריפה עלולה להיות פרסום חדש, ומחיקה יכולה לעזור או להזיק, לפי השלב והנסיבות. קודם שומרים עותק מלא של כל מה שפורסם, כולל ההקשר.
2. לאסוף את הסימנים. מי עוד אמר דברים דומים ולא נתבע; מה הפער בינכם לבין התובע; איך חושב סכום התביעה; והאם קדמו לה דרישות שחורגות מהתנצלות, למשל להפסיק מאבק ציבורי.
3. לבחון טענות סף חזקות. חסינות לפי סעיף 13 לחוק (למשל דברים שנאמרו בהליך משפטי או בדרך אליו), כתב תביעה שלא מפרט את המילים, או תביעה טרדנית. כשיש טענה כזו, מגישים בקשה לסילוק על הסף מוקדם (תקנות 41–43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).
4. לטעון השתקה – עם תשתית. הטענה שהתביעה היא שימוש לרעה בהליכי משפט (תקנות 4 ו-42) צריכה להישען על הסימנים מהלכת וקנין, עם ראיות. טענה כללית תידחה, ולפעמים עם הוצאות לחובתכם.
5. לבקש ערובה להוצאות. תקנה 157 מאפשרת לחייב תובע להפקיד ערובה. חברה תובעת מחויבת בערובה כברירת מחדל, אלא אם הוכיחה שתוכל לשלם את הוצאות הנתבע (סעיף 353א לחוק החברות); אדם פרטי מחויב בערובה רק בנסיבות חריגות.
6. להתגונן גם לגופו של עניין. אמת, תום לב, הבעת דעה וחסינויות – ראו 18 פסקי הדין שמעצבים את דיני לשון הרע. טענת השתקה לא מחליפה הגנה טובה.
7. לתעד הוצאות ולבקש אותן במפורש. תקנה 151(ג) מאפשרת לחייב בעל דין שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה, ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו. את הוצאות המשפט בפועל מפרטים בסיכומים, עם מסמכים (תקנה 155).
8. לשקול פשרה בזהירות. בית המשפט העליון הזהיר שהסדרים בתביעות כאלה עלולים לכלול התחייבויות שלא היו מתקבלות בפסק דין, כמו לסגת ממאבק ציבורי. לפני שחותמים על שתיקה עתידית, כדאי להבין מה מקבלים בתמורה.

מה לא לעשות

• לא להתעלם מכתב התביעה או מהמועדים. פסק דין בהיעדר הגנה מסבך את כל מה שבא אחריו.
• לא לפתוח חזית חדשה ברשת. כל פוסט נוסף על התובע עלול להפוך לעילה נוספת באותה תביעה.
• לא להסתמך רק על "זו תביעת השתקה". ברוב המקרים הטענה תתברר רק בסוף, ועד אז צריך הגנה מלאה.
• לא לחתום על הסדר שמחייב אתכם לשתוק – בלי לבדוק מה הוא שווה מול הסיכויים בתיק.

הערה לתובעים: סכום מנופח הוא סימן אזהרה

גם מי שנפגע באמת עלול למצוא את עצמו בצד הלא נכון של ההלכה. שלוש טעויות נפוצות:

• הכפלת הפיצוי הסטטוטורי. החוק מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ₪ צמודים למדד (כ-82,000 ₪ כיום), וכפל הסכום (כ-164,000 ₪) כשהוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע – לכל לשון הרע, לא לכל נמען. מייל אחד לעשרה נמענים הוא פרסום אחד, כפי שקבע בית המשפט בעניין מזמור הפקות בהסתמך על הלכת "אותה לשון הרע".
• תביעת מנהל הקבוצה במקום מי שכתב. לפי דעת הרוב בעניין וקנין, בלי הצדקה מספקת זה עלול להעיד על בחירה בעייתית של נתבעים.
• תביעה בלי פנייה מוקדמת. מכתב התראה אינו חובה, אבל הוא מראה שהמטרה היא תיקון הפגיעה ולא השתקה – ראו מכתב התראה בלשון הרע.

מי שכבר הגיש תביעה בסכום גבוה מדי יכול לבקש לתקן ולהקטין אותו. בעניין וקנין עצמו ניתנה לקיבוץ האפשרות הזו.

האם יש בישראל חוק נגד תביעות השתקה?

אין חוק ייעודי. בעניין וקנין ציין בית המשפט העליון שבמדינות אחרות נקבעו הסדרי Anti-SLAPP, ושבישראל הכלים נמצאים בתקנות סדר הדין האזרחי:

• תקנה 4 – האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, כולל פעולה שמטרתה או תוצאתה להטריד בעל דין.
• תקנות 41 ו-42 – מחיקת תביעה שאין בה עילה או שהיא טרדנית, ומחיקה בשל שימוש לרעה בהליכי משפט.
• תקנה 151(ג) – הוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה.
• תקנה 157 – ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.

הלכת וקנין היא שהפכה את הכלים הכלליים האלה למסגרת עבודה מסודרת נגד תביעות השתקה.