מתחרה משתמש בשם, בלוגו או באריזה שמזכירים את שלכם – או שהגיע אליכם מכתב שטוען שאתם המעתיקים? יש לכך שתי עילות מרכזיות: הפרת סימן מסחר לפי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, וגניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. המבחנים בשתיהן דומים, אבל ההבדלים ביניהן חשובים, בעיקר בסעדים.
הפרת סימן מסחר וגניבת עין הן שתי עילות משפטיות מרכזיות בישראל העוסקות בשימוש בלתי מורשה בזהות מסחרית, כאשר הראשונה מוגדרת בפקודת סימני מסחר, התשל"ב-1972, והשנייה בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. הפרת סימן מסחר מגנה על סימן רשום או מוכר היטב ודורשת הוכחת דמיון מטעה, בעוד שגניבת עין מגנה על מוניטין העסק ומחייבת הוכחת מוניטין וחשש סביר להטעיה בקרב הציבור. בעוד שבתביעת הפרת סימן מסחר רשום אין צורך להוכיח מוניטין, בגניבת עין יסוד המוניטין הוא הכרחי, ובית המשפט בוחן את מכלול ההתנהלות של הנתבע.
מהו סימן מסחר ומתי מפרים אותו
סימן מסחר הוא סימן – מילים, אותיות, ספרות, דמויות או אותות אחרים, או צירוף שלהם, בשני ממדים או בשלושה – שמשמש, או מיועד לשמש, אדם לגבי הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם. הפקודה חלה גם על סימני שירות (סעיף 2).
הפרה היא שימוש בלי זכות בסימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו, לגבי הטובין שלגביהם נרשם או טובין מאותו הגדר, וכן שימוש בסימן הרשום לפרסום טובין כאלה. תביעת הפרה אפשרית רק על סימן רשום או על סימן מוכר היטב (סעיף 57). סימן מוכר היטב בישראל מוגן גם אם לא נרשם כאן. וכשהוא רשום, ההגנה יכולה לחול גם על טובין מסוג אחר – אם השימוש מצביע על קשר לבעל הסימן והוא עלול להיפגע.
מהי גניבת עין
סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר." בעבר הוגדרה העוולה בפקודת הנזיקין, והפסיקה מאותה תקופה משמשת גם היום לפרשנותה.
העוולה מגנה על המוניטין של העסק, לא על רישום – ולכן אפשר לתבוע גם כשהשם או העיצוב לא נרשמו. היא חלה בין עוסקים (סעיף 4), ושימוש בתום לב של עוסק בשמו שלו אינו, כשלעצמו, גניבת עין (סעיף 1(ב)).
מה צריך להוכיח בהפרת סימן מסחר ובגניבת עין
בגניבת עין צריך להוכיח שני יסודות מצטברים: מוניטין וחשש סביר להטעיה. בהפרת סימן מסחר רשום לא צריך להוכיח מוניטין – בודקים אם יש דמיון מטעה בין הסימנים, באותם מבחנים.
כיצד מוכיחים את יסוד המוניטין?
התובע צריך להראות שהציבור מזהה את המוצר או השירות עם העסק שלו, בראיות כמו היקף מכירות, פרסום והכרה בקרב לקוחות.
העתקה יכולה לשמש שיקול, אבל לפי בית המשפט העליון "אין החיקוי מכריע בשאלת קיומו של מוניטין, אלא הוא מהווה רק אחת האינדיקציות לכך" (ע"א 9070/10 דדון-יפרח נ' א.ת סנאפ בע"מ, 12.3.2012). שם נמכרו, במחיר נמוך יותר, העתקים של שמלה ומכנסיים של מעצבת אופנה, והתביעה נדחתה: לא הוכח מוניטין בדגמים עצמם, וגם לא חשש שלקוחות יטעו.
כיצד בוחנים את יסוד ההטעיה: המבחן המשולש?
לא צריך להוכיח שלקוחות טעו בפועל או שהנתבע התכוון להטעות. מספיק חשש סביר שקונה רגיל יחשוב בטעות שהמוצר הוא של התובע או קשור אליו. בוחנים זאת ב"מבחן המשולש":
- המראה והצליל – דמיון חזותי וקולי בין השמות, הסימנים או האריזות. זה המבחן המרכזי.
- סוג הסחורה וחוג הלקוחות – אותו סוג מוצר ואותו קהל?
- שאר נסיבות העניין – כולל "מבחן השכל הישר" והרושם הכללי.
דוגמה מוכרת: רשת רמי לוי מכרה פסטה ורטבים במותג פרטי, באריזות שהזכירו את אלה של ברילה. בית המשפט העליון השאיר בתוקף צו מניעה זמני על אריזות הפסטה והרחיב אותו לצנצנות הרטבים: הקובע הוא הרושם הכללי, ולא השוואה דקדקנית של פרטים – במיוחד במוצר זול שבוחרים מהר (רע"א 1521/18 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ נ' Barilla, 22.4.2018).
ההבדל בין הפרת סימן מסחר לגניבת עין
מושא הבדיקה שונה. בהפרת סימן מסחר משווים בין הסימנים עצמם. בגניבת עין בוחנים את מכלול ההתנהלות של הנתבע – שם, אריזה, צבעים, אופן הצגה. לכן פרטים שמחוץ לסימן, כמו שם יצרן בולט על האריזה, יכולים להפיג את החשש בגניבת עין אף שהסימנים דומים. ומנגד, צירוף של כמה פרטים דומים יכול ליצור הטעיה גם כשכל פרט לבדו לא היה מספיק.
הסעדים
אילו סעדים קיימים בהפרת סימן מסחר רשום?
סעיף 59 לפקודה מקנה צו מניעה ופיצויים, בנוסף לכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתת. לפי סעיף 59א אפשר גם להורות על השמדת נכסים שהופקו בהפרה או ששימשו לה, או על העברתם לתובע תמורת שוויים. בסימן מוכר היטב שאינו רשום – צו מניעה בלבד (סעיף 59(ב)). בפקודה אין פיצוי ללא הוכחת נזק, ולכן נהוג לצרף לתביעה גם עילה של גניבת עין.
אילו סעדים קיימים במקרה של גניבת עין?
סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות מאפשר לפסוק, לבקשת התובע, פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 100,000 ₪ לכל עוולה. עוולות שנעשו במסכת אחת של מעשים נחשבות לעוולה אחת, והסכום אינו צמוד למדד. אפשר גם לתבוע את הנזק בפועל, ואז צריך להוכיח נזק ממוני וקשר סיבתי. ועוד: צו מניעה, חיוב במתן דין וחשבון על פרטי העוולה (סעיף 15) – כשהיקף ההפרה לא ידוע – והשמדת נכסים מפרים או העברתם לתובע (סעיף 21).
שאלות נפוצות
לא רשמתי סימן מסחר. אפשר לתבוע מי שמעתיק את השם או הלוגו שלי?
כן, בעילה של גניבת עין, אם תוכיחו מוניטין – שהציבור מזהה את השם או הלוגו עם העסק שלכם – וחשש סביר להטעיה. תביעה על הפרת סימן מסחר אפשרית רק בסימן רשום או בסימן מוכר היטב. בסימן רשום גם לא צריך להוכיח מוניטין, ולכן כדאי לשקול רישום כבר בתחילת הדרך.
העתיקו את המוצר שלי אחד לאחד. זו בהכרח גניבת עין?
לא בהכרח. בית המשפט העליון קבע שעצם החיקוי או ההעתקה אינו מלמד על גניבת עין. צריך להוכיח מוניטין במוצר וחשש סביר שלקוחות יטעו. אם על החיקוי מופיע שם אחר וברור, והלקוחות יודעים שהם קונים חיקוי, ייתכן שאין הטעיה. אז כדאי לבדוק עילות אחרות, כמו זכות יוצרים או הגנה על עיצוב.
צריך להוכיח שלקוחות באמת התבלבלו?
לא. מספיק חשש סביר שקונה רגיל יטעה ויחשוב שהמוצר או השירות שייכים לכם או קשורים אליכם. גם כוונה להטעות אינה תנאי, אף שהיא יכולה לחזק את התביעה. ובכל זאת, ראיות לבלבול בפועל – פניות של לקוחות שטעו, הזמנות שהגיעו לכתובת הלא נכונה, תגובות ברשת – עוזרות מאוד. כדאי לתעד אותן מהרגע הראשון.
כמה פיצוי אפשר לקבל בלי להוכיח נזק?
בגניבת עין – עד 100,000 ₪ לכל עוולה, לפי שיקול דעת בית המשפט (סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות). עוולות שנעשו במסכת אחת של מעשים נחשבות לעוולה אחת. בפקודת סימני מסחר אין מסלול כזה: שם פוסקים פיצויים על נזק, ולכן נהוג לצרף לתביעה על הפרת סימן מסחר גם עילה של גניבת עין.
