מתי אני מפר זכות יוצרים?

מתי אני מפר זכות יוצרים?

שאלה זו מעסיקה לא מעט אנשים אשר חוששים (ובצדק) להפר זכות יוצרים כאשר הם עושים שימוש ביצירה שאינה שייכת להם.

חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק") מסדיר חוקים שונים ופסיקות ישנות שקדמו לחוק. החוק מגדיר, בין היתר, סוגי יצירות שונות כגון: יצירה אמנותית, ספרותית, קולנועית ועוד, אשר החוק מעניק להן הגנה על זכויות היוצרים וקובע את היקף הזכויות ביצירה, מהם שימושים מותרים ומהם שימושים מפרים ביצירות שונות של בעלי הזכויות.

בנוסף, החוק קובע כי לכל יצירה קיימת זכות מוסרית וזכות כלכלית.

זכות כלכלית – זכות לעשות שימוש ביצירה בהתאם לסוג היצירה, כגון: העתקה; פרסום; ביצוע פומבי; שידור; העמדה לרשות הציבור; עשיית יצירה נגזרת; השכרה.

זכות מוסרית – זכותו של יוצר היצירה לקבל קרדיט (אזכור), זכות זו כוללת את האיסור לפגוע ביצירה על ידי מתן פגם, שינוי, סילוף, או כל פעולה אחרת שיש בה משום הפחתת ערך ביצירה, העשויה לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר.

כמו כן, זכות זו אינה ניתנת להעברה ותעמוד ליוצר במשך כל תקופת זכויות היוצרים בהתאם לזמנים שנקבעו בחוק.

כאשר אני עושה שימוש מפר ביצירה שאינה שלי – מעבר לפגיעה הכלכלית בזכות היוצרים של היוצר, ייתכן ואני פוגע גם בזכותו המוסרית של יוצר היצירה. יצוין, כי כל הפרה כזו היא הפרה נפרדת.

 אז מה אנחנו בעצם צריכים לעשות – הלכה למעשה  – בכדי לעשות שימוש ביצירתו של אחר מבלי לפגוע בזכויותיו?

ראשית, יש לבקש את הסכמתו של בעל זכות היוצרים. כמו כן, חוק זכויות יוצרים קובע כי הסכם להעברת זכות יוצרים טעון מסמך בכתב (הסכם רישיון שימוש ייחודי או שאינו ייחודי).

יתר על כן, קבלת רישיון שימוש ביצירה אינו פוטר את בעל הרישיון ממתן קרדיט ליוצר היצירה (אלא אם וויתר על כך היוצר בכתב).

האם כל שימוש ביצירה הינו בגדר הפרה?

לא כל שימוש ביצירה הינו בגדר הפרה. למעשה, החוק מחריג שימושים שונים ביצירה ומעניק הגנה מפני הפרת זכות היוצרים. באופן כללי, החוק כולל שני סוגים של שימושים מותרים: שימוש שהוא בגדר שימוש הוגן (הקבוע בסעיף 19 לחוק); ושימוש שהחוק קובע באופן מפורש שאינו מהווה הפרה (שימושים מסוג זה קבועים בסעיפים 20 עד 32 לחוק). בין שימוש הוגן, לבין שימוש שהחוק קובע באופן מפורש שהוא אינו מהווה הפרה, ישנם הבדלים מהותיים שונים, הנוגעים הן לאופן בו נבחנת ההפרה האפשרית מבחינה משפטית, והן להיקף התחולה של שימושים אלו כחריגים בחוק: בעוד ששימוש הוגן יכול לחול על שימושים מסוגים שונים, השימושים שהוחרגו באופן ספציפי נוגעים בדרך כלל לפעולה מוגדרת, או לסוג מסוים של פעולות.

מהו "שימוש הוגן" בזכות יוצרים?

סעיף 19 לחוק זכות יוצרים קובע באילו מקרים, שימוש ביצירה תהיה הוגנת (ובהתאם לכך, לפי סעיף 18 לחוק, מותרת), ומשכך לא תהווה הפרה של זכות יוצרים. הסעיף קובע כי שימוש בזכות יוצרים לצרכים כגון מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך – מהווים שימוש הוגן. חשוב להבין, שהמילה "כגון" בחוק פורשה במשפט הישראלי ככזו שמבקשת לקבוע את רשימת השימושים הללו כרשימה שאיננה סגורה. כלומר, ייתכנו בהחלט מצבים בהם אדם יבצע שימוש הוגן ביצירה כלשהו, שלא במסגרת אחת מהפעולות המנויות לעיל.

היות שכאמור, החוק קובע רשימה כזו כרשימה שאיננה סגורה, ניתן לטעון באופן תיאורטי, על כל שימוש שהוא בגדר שימוש הוגן. מובן שכוונת המחוקק היא לא לקבוע שכל פעולה באשר היא מהווה שימוש הוגן, ולכן הוגדרו בחוק שורה של מבחנים, שנועדו לבחון האם שימוש ביצירה באופן מסוים מהווה שימוש הוגן. מטרתם של מבחנים אלו היא לאפשר לבתי המשפט לבצע איזון בין האינטרס הציבורי במובני הרחב, שעניינו הפקת תועלת מיצירות המוגנות בזכות יוצרים, לבין האינטרס המצוי בליבו של חוק זכות יוצרים – זכותו של יוצר היצירה להפיק תועלת אישית ממנה.

כדי להבין נקודה זו היטב, ניתן להיעזר בפעולות שהמחוקק קבע בעבורן שהן מהוות שימוש הוגן באופן אפריורי. למשל, שימוש ביצירה ספרותית במסגרת פעילות הוראה ולימוד. מחד, ישנו אינטרס ציבורי רחב ומובן בקיום פעולות חינוך במוסד לימודי. מאידך, אנו מעוניינים לשמור על זכותו של היוצר להפיק תועלת אישית מיצירתו. עם זאת, באיזון שביצע המחוקק בין שני אינטרסים, או שתי זכויות אלו – נקבע באופן מפורש שידה של הזכות הציבורית לביצוע פעולות לימוד וחינוך על העליונה. משכך, השימוש מהווה שימוש מותר, וחשוב להבין שהיוצר אינו זכאי לכל הנאה או תועלת מהשימוש שבוצע במסגרת זו – ובתנאי, כמובן, שהוא בוצע במסגרת זו בלבד, ובאופן שאינו מפר זכויות אחרות או דינים אחרים.

 מהם המבחנים לבחינת שימוש הוגן ביצירה המוגנת בזכות יוצרים?

המחוקק קבע ארבעה מבחנים לבחינת השאלה האם שימוש ביצירה הוא בגדר שימוש הוגן, או לאו. אין מדובר במבחנים מצטברים או מבחנים שאינם מצטברים, אלא מדובר במבחנים שהם קווים כלליים (“guidelines”), שמאפשרים לשופט לגבש עמדה בנוגע להכרעה האם מדובר בשימוש הוגן או לא. היות שהחוק אינו מציין שמדובר במבחנים מצטברים, הדרישה בחוק היא להביא מבחנים אלו בחשבון בהכרעה – אך לא להתבסס עליהם בלבד; ובכך, מקנה למעשה לשופט שיקול דעת רחב יחסית, בבואו לקבוע האם פעולה מסוימת היא בגדר שימוש הוגן או לא. יודגש, שמגמת הפסיקה היא שכן להידרש לכל המבחנים כאשר בוחנים שימוש הוגן – ואף לרוב מתבססים עליהם בלבד. כך, בפועל מדובר במבחנים בעלי חשיבות רבה למענה על השאלה האם ביצוע פעולה מסוימת היא בגדר שימוש הוגן או לא.

המבחן הראשון הוא "מטרת השימוש ואופיו". החוק אינו מפרט מעבר לכך, אך הכוונה היא לבחון את אותם האינטרסים אודותם פורט לעיל במאמר זה: האם בחינה של מטרת השימוש ביצירה, ואופי אותו שימוש, הולמת את אותם אינטרסים חברתיים חשובים שעליהם אנו מעוניינים להגן, גם אם הדבר בא על חשבון זכותו של היוצר לתועלת מיצירתו. תוצאת המבחן מצויה באיזון בין שני אלו: כך, למשל, ככל שהשימוש ביצירה נוגע לאינטרס שהוא במהותו פרטי ולא ציבורי נרחב, ההעדפה תהיה להעדיף את זכותו של היוצר על פני זכותו של המשתמש. לדוגמא, שימוש ביצירה המוגנת בזכות יוצרים, שנעשית במסגרת פעילות שהיא במהותה מסחרית, תיחשב באופן כללי ככזו שאיננה עומדת במבחן מטרת השימוש ואופיו.

ישנם, באופן טבעי, מקרים מורכבים יותר. למשל, השמעת מוסיקה במסעדה היא פעולה נפוצה ביותר, שמצד אחד ניתן לטעון שהיא איננה בעלת אופי מסחרי מהותי מובהק (שכן, השמעת המוסיקה איננה מהותית לפעילות המסעדה); ומצד שני, היא כן נעשית במסגרת פעילות מסחרית. במקרים אלו, בית המשפט יכריע בהתאם לנסיבות המקרה – אך חשוב להבין שהנטייה תהיה להיטיב עם בעל זכות היוצרים ולקבוע שאין מדובר בשימוש הוגן – במיוחד כאשר מדובר בפעילות המתבצעת במסגרת מסחרית – מכל סוג שהיא.

המבחן השני הוא מבחן "אופי היצירה שבה נעשה השימוש" (להלן: "מבחן אופי היצירה"). בניגוד למבחן הראשון אודותיו הורחב לעיל (מבחן "מטרת השימוש ואופיו"), מבחן "אופי היצירה" עוסק דווקא ביצירה המקורית, ולא במאפיינים הקשורים לשימוש באותה היצירה. מטרת המבחן הוא למעשה לבחון, מהי מידת ההגנה ממנה ראוי, מנקודת המבט של המדיניות המשפטית, שהיצירה המקורית תהנה.

בבואו לבחון את אופיה של היצירה, בית המשפט יידרש להיבטים שונים הנוגעים לאותה היצירה, כאשר המרכזיים שבהם הוא סוג היצירה ואופי התועלת החברתית שמופקת משימוש בה, וכן מידת התועלת שהפיק היוצר המקורי מאותה היצירה.[1]

לעניין סוג היצירה ואופי התועלת החברתית שנובעת שמופקת משימוש ביצירה (המלומד ט' גרינמן התייחס לסוגיה זו כ"מידת היצירתיות ביצירה"), חשוב להבין שיצירות המוגנות בזכויות יוצרים נוצרות מטעמים שונים. כך, למשל, יצירה מוסיקלית שנועדה לצרכים מסחריים באופן מובהק תהנה מזכות יוצרים, בדיוק כמו יצירה ספרותית בעלת אופי מחקרי-אקדמי. "מבחן אופי היצירה" נועד ליצור את ההבחנה בין שתי יצירות אלו. מובן, שאין בקיומו של מבחן זה מלקבוע שיוצר של יצירה ספרותית בעלת אופי מחקרי-אקדמי אינו זכאי להנות מזכות יוצרים על יצירתו – אך במכלול השיקולים ובשים לב לשאר המבחנים, כמו מבחן מטרת השימוש ואופיו – יתייחס בית המשפט באופן שונה בין שימוש בעל אופי חינוכי, למשל, ביצירה מוסיקלית שנועדה לצרכים מסחריים, לבין יצירה בעלת אופי מחקרי-אקדמי.

הנושא המרכזי השני, הוא מידת התועלת שהפיק היוצר המקורי מאותה היצירה. מדובר בשאלה כללית, שעניינה להביא בחשבון הן את התועלת שמפיק היוצר המקורי מהיצירה, והן את מידת הפגיעה הפוטנציאלית, של השימוש ביצירה, שעשויה להיגרם ליוצר המקורי.[2] כך, למשל, אם היצירה טרם פורסמה מסיבה כזו או אחרת, ומשכך באופן טבעי יוצרה טרם הפיק ממנה תועלת (למרות שקיים פוטנציאל להפקת תועלת כזו) – הנטיה תהיה לקבוע שהשימוש ביצירה אינו בגדר שימוש הוגן.

הסיבה לכך, היא פוטנציאל הפגיעה הגלום בשימוש ביצירה עבור היוצר. דוגמא נוספת, היא כאשר מועד השימוש ביצירה נעשה בשיא הצלחתה המסחרית של יצירה. גם במקרה זה, פוטינציאל הנזק ליוצר עשויה להיות חמורה יותר מאשר במקרים אחרים, ושיקולים אלו יובאו בחשבון על ידי בית המשפט במסגרת מבחן "אופי היצירה".

המבחן השלישי הוא מבחן "היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה" (להלן: "מבחן היקף השימוש"). מבחן זה מתכתב במישרין עם מבחן "מטרת השימוש ואופיו", וקיימת באופן טבעי השפעה הדדית בין המסקנות אליהן מגיעים בתי המשפט בין שנים מבחנים אלו. מבחן היקף השימוש מעוגן בחוק ככזה הכולל שני תתי-מבחנים – מבחן כמותי ומבחן איכותי; והכול – בשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה הנתון. נקודה זו היא חשובה, משום שהיא עשויה להביא לתוצאה משפטית שונה בין שני הליכים, הדומים במאפייניהם האחד לשני. לדוגמא, הפעלת המבחן הכמותי (אודותיו נרחיב בהמשך), איננה מתייחס לכמות השימוש ביצירה במונחים מוחלטים, אלא לכמות השימוש בהשוואה לכמויות שימוש סבירים בכל הנוגע לסוג היצירה הנבחנת.

תת המבחן האיכותי הוא המרכזי והחשוב יותר.[3] במסגרת מבחן זה, יבחן בית המשפט האם השימוש שנעשה ביצירה המוגנת מוגבל לכדי החלקים הרלוונטיים לצורך התכלית הציבורית המוגנת מכוח השימוש ההוגן בלבד, או לאו. כך, למשל, במידה והיצירה היא יצירה ספרותית המתארת מחקר, והשימוש הנבחן כמותר הוא דיווח עיתונאי – די בכך שהמחקר יתואר בקצרה, או שיובא רק החלק הרלבנטי ממנו, והוא לא יובא בשלמותו או שיובאו חלקים נרחבים ממנו. ככל שהשימוש ביצירה נעשה בצורה ממוקדת יותר, וככזו שמשרתת באופן מובהק יותר את התכלית הציבורית המוגנת הקיימת בשימוש ההוגן – כך הנטיה תהיה לקבוע שמדובר בשימוש הוגן.

תת המבחן השני הוא המבחן הכמותי, והוא משני למבחן האיכותי. במסגרת תת-מבחן זה, בודק בית המשפט האם שכיחות השימוש ביצירה, סבירה ביחס למאפייניה, וביחס לאינטרס החברתי אותו אנו מקדמים במסגרת השימוש ההוגן. כך, במידה ונעשה שימוש ביצירה בהיקף נרחב ביותר, גם אם מדובר במקרה שבאופן רגיל ייקבע לגביו שהוא נעשה במסגרת שימוש הוגן, ייתכן ויהיה בכך מלהצביע על כך שבכל זאת יש מקום לתת לבעל זכות היוצרים להפיק תועלת מיצירתו.

המבחן האחרון עוסק בהשפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. יוזכר, כי שיקול זה מתכתב עם כלל המבחנים הקודמים, ובמקרים שונים אף עשוי להוות נדבך מרכזי במסגרת הכרעה בהם. יחד עם זאת, ולמרות שמבחן זה "מקרין" במידה רבה על המבחנים האחרים – הוא מצוין ככזה שיש לבחונו בחוק. כלומר, מדובר בשיקול שהמחוקק רואה כמרכזי לצורך קביעת שאלת הוגנות השימוש.

מטרתו של מבחן זה היא לאזן בצורה הצרה ביותר – עד כדי בחינה אמפירית – בין הזכות החומרית של בעל זכות היוצרים ביצירה (שבאה לידי ביטוי בהיבטים המסחריים) – בניגוד לזכותו המוסרית שאינה נוגעת לאינטרס המסחרי של בעל זכות היוצרים בהכרח, לבין האינטרס אותו החברה מעוניינת לקדם במסגרת השימוש ההוגן. שאלה מנחה בעניין זה תיגע לרוב במידת הפגיעה שיש בהכנסותיו של בעל זכות היוצרים כתוצאה מהגדרת השימוש המסוים כשימוש הוגן. ככל שהפגיעה בהכנסותיו של בעל זכות היוצרים חמורה יותר, כך סביר יותר שבתי המשפט יקבעו שאין מדובר בשימוש הוגן, אלא בהפרת זכות יוצרים.

משמעותה המשפטית של קביעת בית המשפט, לפיה יצירה שימוש חוסה תחת ההגנה של שימוש הוגן, כלומר, באיזון בין האינטרסים של בעת זכות היוצרים לבין האינטרס החברתי המקודם במסגרת השימוש – היא שהשימוש אינו מהווה הפרת של זכות יוצרים, ובעל זכות היוצרים אינו זכאי לתגמולים כספיים בגין השימוש ביצירה. יחד עם זאת, חשוב לזכור שחוק זכות יוצרים אינו המכשיר המשפטי היחיד שעשוי לחלוש על שאלת התגמולים שמגיע לבעל זכות יוצרים – וייתכנו מקרים בהם המשתמש יהיה חשוף לתביעה משפטית מכוח עילות אחרות (כמו דיני החוזים או דיני עשיית עושר ולא במשפט), כתלות בנסיבות המקרה.

מהם השימושים המותרים הנוספים המאפשרים שימוש ביצירה המוגנת בזכות יוצרים?

מלבד שימוש ביצירה במסגרת שימוש הוגן, חוק זכות יוצרים מאפשר מספר שימושים שונים, הקבועים ומוגדרים היטב במסגרת החוק. בניגוד לשימוש המותר, שנועד לאפשר קידום של תכליות חברתיות באופן כללי ואינו כולל רשימה ממצה או סגורה של פעולות שנחשבות למותרות – השימושים הנוספים נועדו כולם לתכלית ברורה ומוגדרת. בהתאם לכך, ככל שהשימוש ביצירה המוגנת בזכות יוצרים לא נעשתה בדיוק לצורך אותה התכלית שהמחוקק הגדירה שלשמה מותרת הפגיעה בזכות היוצרים – המשתמש ביצירה לא יהיה זכאי להגנה כלשהי מפני הפרת זכות יוצרים. הגנות אלו קבועות בסעיפים 20 עד 32 לחוק.

סעיפים 20 עד 32 לחוק הם ממצים ופשוטים יחסית, וניתן להבין מהם בצורה נאותה ופשוטה מהם אותם שימושים מותרים. דוגמאות לשימושים כאלו הם שימוש ביצירה במסגרת הליכים משפטיים, או התאמת יצירה לאדם עם מוגבלויות. לעניין השימוש במסגרת הליך משפטי – באיזון האינטרסים שבין הזכות להליך הוגן והאינטרס החברתי (במובנו הרחב) שביעילות ההליך, לבין זכותו של היוצר להפיק תועלת מיצירתו – העדיף המחוקק את עניין יעילות ההליך. בהיעדר קביעה כזו, הליכים משפטיים יוכבדו בצורה חמורה ובלתי מידתית על ידי טענות נשנות להפרות זכויות יוצרים.

לעניין התאמת היצירה לאדם עם מוגבלויות – גם במקרה זה, ישנו אינטרס חברתי מובהק, שנועד להקל על הנגשת יצירות לאנשים עם מוגבלויות, שבמקרים אחרים לא היו יכולים להנות מהן. יצוין, שהתאמת יצירה לאדם עם מוגבלויות (סעיף 28א) צריכה להיעשות אך ורק במסגרת תנאים מגבילים וקבועים – וחריגה מהם עשויה לבטל את ההגנה של מי שנטען לגביו שהפר זכות יוצרים.

ככלל אצבע, ככל שהשימוש שבוצע לא עומד בקנה אחד עם ההיקף הנקבע בחוק זכות יוצרים באשר לשימוש ביצירה, או שאינו נעשה לשם התכלית הקבועה בחוק – קטנים מאוד הסיכונים שהמשתמש ביצירה יהנה מהגנה. דוגמא טובה כדי להמחיש נקודה זו, היא סוגיית השימוש האגבי, הקבועה בסעיף 22 לחוק.

שימוש אגבי מוגדר כשימוש שנעשה ביצירה המוגנת בזכות יוצרים, שלא במתכוון, במסגרת יצירה אחרת. דוגמא מובהקת לשימוש כזה, היא צילום של תמונה אמנותית התלויה על הקיר, אגב צילום סרט שאינו עוסק ואינו קשור לתמונה זו פרט להופעתה בו. המחוקק מעוניין למנוע מצבים שבהם יפגע באופן בלתי מידתי, ובשל טעות זניחה, חופש היצירה של יוצרים אחרים, ולכן הוא קבע ששימוש אגבי אינו מהווה הפרה של זכות יוצרים. עם זאת, במידה והיצירה נכללה במתכוון – גם אם לחלקיק שניה – אין מדובר בשימוש אגבי, והמשתמש ביצירה עשוי להיות חשוף לתביעה בגין הפרת זכות יוצרים.

במידה והינכם נתקלים במקרה שעשוי להוות הפרה של זכות יוצרים, חשוב מאוד לבדוק תמיד האם אתם עומדים בקריטריונים של סעיפים 20-32 לחוק. במידה ואינכם בטוחים, מומלץ מאוד להתייעץ עם עורך דין, כדי לבדוק האם מדובר בשימוש הוגן, בשימוש מותר אחר, או בהפרת זכות יוצרים.

מהם הסעדים אשר החוק מעניק לנפגע אשר עשו שימוש מפר ביצירתו?

החוק מאפשר שני מסלולי פיצוי שונים לבחירה:

1. פיצויים בעד הנזק שנגרם לבעל הזכות.
2.  פיצויים ללא הוכחת נזק (החוק מגדיר פיצוי בסך של עד 100,000 ₪ לכל הפרה.(

כמו כן, ניתן להגיש תביעה לפיצוי מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

כאשר בית המשפט קובע את גובה הפיצויים בגין הפרה, ישנם מספר שיקולים מקלים או מחמירים לקביעת סכום הפיצוי:  היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע (להערכת בית המשפט), הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה (להערכת בית המשפט), מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין הנתבע לתובע ותום לבו של הנתבע.

במקרים מסוימים, כאשר לא ניתן לאמוד את היקף ההפרה, ניתן לבקש מבית המשפט סעד של מתן חשבונות.

כמו כן, ניתן לבקש סעד של צו מניעה במטרה למנוע הפרות עתידיות נוספות.

(כותב המאמר: עו"ד טל בן שושן)

 

אזכורים:

[1] טוני גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה שנייה, 2008), עמ' 453-455.

[2] ראה ה"ש 1.

[3] טוני גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה שנייה, 2008), עמ' 455-458.

 

---

האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד.

למען הסר ספק יובהר, כי מאמר זה אינו בא להחליף ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית.

נתקלת בסוגיה משפטית בתחום? מוזמנים לפנות למשרדנו לקבלת ייעוץ מקצועי ומקיף בתחום.