מטרתו של חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") היא להבטיח את כבוד האדם ואת זכותו לשם טוב של הנפגע מן הפרסום מבחינת הפרט מצד אחד ולהבטיח את הזכות לחופש הביטוי וחופש העיתונות מבחינת הציבור והמשטר הדמוקרטי מצד שני, אך מפאת חשיבותן של זכויות אלה, החוק קבע נקודות איזון שונות בין שתי הזכויות. (דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין אורבך פ"ד סז(1) 689, (2014)).
הזמינות והנגישות של הרשת החברתית מאפשרת לחלוק מידע ולהביע דעות שונות ביתר קלות ונותנת לכל אדם את האפשרות לממש את זכותו לחופש הביטוי ללא חסמים או התערבות שלטונית. לצד זאת, הנגישות והזמינות של המדיה החברתית מאפשרת גם הפצה מהירה ורחבה של פרסומי הסתה ושנאה, מידע כוזב ומטעה, או פרסומים פוגעניים ומכפישים, לרבות ביוש פומבי ("Shaming").
בעידן הדיגיטלי שבו היד קלה על המקלדת ושיימינג הפך לדבר שבשגרה, צריך להימנע ככל האפשר מתביעות דיבה מיותרות ולצורך כך ריכזתי בקצרה מידע כללי בעניין הוראות החוק והגדרותיו במיוחד לפרסום לשון הרע בעידן הדיגיטלי.
כאשר מחליטים לפרסם באמצעים הדיגיטליים פוסט עם תוכן ביקורתי כלפי אדם או בית עסק, צריך לקחת בחשבון שהפוסט עלול להוות פרסום לשון הרע!!!
לכן, גם אם לדעתכם הפרסום מהווה הבעת דעה או ביקורת לגיטימית במסגרת חופש הביטוי, לא תמיד בית המשפט יקבל את דעתכם ובמקרים מסוימים יקבע כי מדובר בפרסום לשון הרע אשר עלול להוות עוולה אזרחית בנזיקין ולזכות את הנפגע בפיצוי כספי (הנפגע לפי סעיף 1 לחוק מוגדר כאדם או תאגיד).
לשון הרע מהי?
החוק מגדיר כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
פרסום:
בחוק נקבע כי המרכיב העיקרי בתביעת לשון הרע הוא הפרסום ובלעדיו לא קיימת עילת תביעה.
החוק מגדיר פרסום כמעשה שבו מופץ ביטוי, בכל דרך שניתן להעלות על הדעת, לרבות: בעל פה, בכתב, בדפוס, בציור, בדמות, תנועה וצליל. החוק אף מחדד וקובע כי אם מדובר בהפצת ביטוי בעל פה, הביטוי חייב להגיע בפועל לאדם אחד נוסף על האדם שנפגע מן הפרסום.
מאחר והחוק נחקק לפני העידן הדיגיטלי, הפסיקה קבעה כי ההגדרה של פרסום חלה, בין היתר גם על אמצעים דיגיטליים, כמו, אתרי האינטרנט, רשתות החברתיות (פייסבוק, אינסטרגם וכו') ועל האפליקציות השונות להעברת מסרים, כמו, ווצאפ, טוויטר וכו'.
בפסיקה נקבע כי תגובה עם תוכן פוגעני על פוסט שאדם אחר פרסם יכולה להיחשב כפרסום לשון הרע.
בית המשפט העליון הרחיב לאחרונה את ההגדרה של פרסום לשון הרע ברשתות החברתיות וקבע כי גם פעולת השיתוף (SHER) ו/או פעולת החיבוב (LIKE) של פוסט עם תוכן פוגעני ברשתות החברתיות עלול להוות פרסום לשון הרע, גם אם מדובר בשיתוף או חיבוב של פוסט שאדם אחר פרסם (רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ).
פיצוי:
חוק איסור לשון הרע מסמיך את בתי המשפט לפסוק פיצויים בסכום של עד כ – 70,000 ₪ לכל פרסום לשון הרע – ללא צורך להוכיח כי נגרם לנפגע נזק כתוצאה מהפרסום.
ואם הפרסום המכפיש נעשה במטרה לפגוע, אז בית המשפט מוסמך לפסוק סכום פיצוי כפול של עד כ – 140,000 ₪, גם במקרה הזה אין צורך להוכיח כי נגרם לנפגע נזק כתוצאה מפרסום לשון הרע, אך על הנפגע מוטלת חובת ההוכחה כי הפרסום העוולתי נעשה בזדון ובמטרה לפגוע בו.
טענות הגנה:
אם כבר האשימו אתכם בפרסום לשון הרע – חשוב לדעת בחוק נקבעו הגנות לפרסומים שונים של לשון הרע וההגנות העיקריות הן, בין היתר, הגנת אמת בפרסום (המכונה "אמת דיברתי") והגנת תום הלב. משמעות הדבר היא שישנם פרסומים שלמרות שהם מהווים לשון הרע – הם מותרים. לפיכך, יש לבדוק כל פרסום ופרסום, באילו נסיבות הוא פורסם ואם הפרסום יזכה לאחת מן ההגנות שהחוק מעניק, למרות שמדובר בפרסום לשון הרע כאמור.
כך, למשל, חוות דעת צרכנית או ביקורת על איש ציבור יחשבו, בנסיבות מסוימות להבעת דעה או ביקורת לגיטימית, למרות שמדובר בפרסום לשון הרע ולכן ייהנו מאחת מן ההגנות שמעניק החוק, אך בנסיבות אחרות לא יחשבו להבעת דעה או ביקורת לגיטימית ולכן בית המשפט לא יעניק הגנה על הפרסום.
יודגש, כי בכל מקרה שהוכח כי מדובר בפרסום לשון הרע, על המפרסם מוטלת חובת ההוכחה כי הפרסום נעשה בכל אחת מן הנסיבות שהחוק מעניק הגנה על הפרסום מפני תביעות דיבה ובאשר להגנת אמת דיברתי נקבע כי ככל שלשון הרע הגלום בפרסום חמור יותר, כך יהא נטל הוכחת אמיתותן של הטענות חמור יותר. משמדובר בפרסום העולה כדי טענות שיש בהן משום האשמה במעשים פליליים, הרי שכדי לעמוד בנטל זה, יהא על מי שטוען שמדובר בפרסום דברי אמת להביא ראיות בעלות משקל משמעותי ביותר, התואם את חומרת ההאשמות.
למותר לציין, כי במקרים מסוימים האחריות לפרסום לשון הרע מוטלת גם על הבעלים של אתר האינטרנט או על מנהל הקבוצה של הרשת החברתית שבהם הופץ הפרסום העוולתי, גם אם מדובר בפרסום שגורם אחר פרסם.
יחד עם זאת, חשוב לציין, כי גם במקרים שפרסום לשון הרע לא יקבל את אחת מן ההגנות שהחוק מעניק, אז ניתן לנסות להקטין עד למינימום האפשרי את גובה הפיצוי שבית המשפט יפסוק במסגרת שיקוליו לפסיקת גובה הפיצוי, זאת באמצעות הכוונה וייעוץ נכונים לביצוע פעולות שונות בהתאם לחוק ולפסיקה.
לכן, אם נפגעתם מפרסום לשון הרע, או האשימו אתכם בפרסום לשון הרע, אל תתמודדו לבד. רצוי להיוועץ בעורך דין אשר מתמחה בתחום, כדי שבסופו של יום תקבלו את התוצאה הטובה ביותר עבורכם.
(כותב: עו"ד טל בן שושן)
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד.
למען הסר ספק יובהר, כי מאמר זה אינו בא להחליף ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית.